החוויה שלי עם ילדים בקראוון

מאת: ניקי  פורסם: 10/09/2015 ( נלקח מתוך תפוז, קישור למטה ).
—

אומרים שבחיים לא תוכל לאהוב ילדים של אחרים כאילו הם שלך.
אז ככה גם אני חשבתי, עד שהגיעו שתי האחייניות שלי לעולם. אוהבת
אוהבת, אבל להעביר 48 שעות ביחד בקרוואן?
אז נתחיל מהסוף – היה מדהים.

בבוקר שהם בדרך לפגוש אותי בקראוון, אחותי מספרת לי שכל הלילה
הן לא ישנו מרוב התרגשות, ובבוקר או יותר נכון בשש בבוקר, היא ובעלה
קיבלו השכמה של צרחות אושר "קראוון, קראוון קראוון…"
רק האושר על פניהן שהן נכנסו לקראוון – היה שווה את הכל.

הן רצו הלוך וחזור, מסוקרנות מכל מגירה שנפתחת בקליק מיוחד, התגלגלו מצחוק
שראו את המקלחת והשירותים – שהיו לא פחות מרווחים מהבית, אבל
משעשע בעיניהן, ונדהמו שהבינו שהסלון והפינת ישיבה הופכים למיטות,
והכי התלהבו כמובן מהמיטות קומתיים, אני בטוחה שאחרי הטירונות
החיבה הזו למיטות קומתיים תעבור להן.

הקטנה (בת 7), עלתה למיטה העליונה ולא הסכימה לרדת למשך שעתיים,
רק כדי שהגדולה (בת 9) לא תתפוס לה את המקום. 2 שוקולדים ווופל אחר כך, הכול נרגע.
הדבר היחיד שהכרחתי את הבנות לעשות זה לשמור על סדר בתוך הקראוון
כדי שיהיה נעים לכולם. אחרי שניה הן רוקנו את כל הדברים שהביאו
מהבית, לתוך המגירות והארונות הרבים שיש בקראוון. שמו את הסבון
שהביאו במקלחת, את המברשות שיניים בכוס ליד הכיור, "איזה כיף ממש
כמו בבית מלון" הגדולה אמרה.

מדי כמה שעות הגדולה הייתה מטאטא את הקראוון מהחול שהכנסנו פנימה,
ובסוף יום הקטנה הייתה הולכת עם הבנים לרוקן את השירותים הכימים.
כל אחת מצאה את מקומה ומקצועה. האמת שהן דיי דאגו לעצמן, הכירו חברים חדשים מהקראוון ליד,
לא שכחו להשוויץ בקראוון הגדול שלנו, וקפצו בין הקראוון שלנו לשכנים.

בערב החברים שבאו לאכול, הביאו את הילדים שלהם, והיה שמח. כל מה
ששמענו זה צרחות אושר, צחוקים ושמחה בזמן שהילדים שיחקו ונהנו להם
בתוך הקראוון.

לפנות בוקר שהן היו כבר באובר אנרגיות מכל ההתרגשות של היום, הן עזרו
לנו לשנות את פינת הישיבה למיטות קומותיים, ונהנו כל כך. הן התקלחו
בהתרגשות, צחצחו שיניים בהתלהבות, ונרדמו תוך שניה וחצי.

בבוקר הן קמו בשקט, וקפצו למיטה הזוגית של ההורים (אחרי שאתמול
הכרחתי אותן להישבע לי שהן לא מעירות אותי מוקדם ולא נכנסות לי
למיטה…), מלאות אנרגיה להתחיל את היום מחדש.

האמת, פחדתי שיהיה צפוף, שיהיה רועש, שהן לא יתנו לנו דקה לנשום –
אבל זה היה ממש ההיפך. היה מקום לכולם בתוך הקראוון ובחוץ, הצלחתי
לשמוע את הים מעל צרחות האושר שלהן, והן היו עצמאיות לגמרי. והיה לי
פשוט כיף איתן. כמות החיבוקים ונשיקות שקיבלתי מהן ביומיים האלו –
היה שווה את כל צרחות האושר.

אני בטוחה שהן יחזרו לבית ספר, וכולם יספרו מה הם עשו בחופש הגדול –
הסיפור המקורי של סוף שבוע בקראוון ינצח את כל הסיפורים האחרים.

בבוקר למחרת טלפון מהקטנה "ניקי, אפשר שוב פעם לקחת את הקראוון מחר…?", שמחה שעוד מישהי חושבת כמוני.

לחצו כאן למעבר למאמר

<a href="https://bgolan.com" rel="follow"></a>